פסק-דין בתיק ע"א 1253/05

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופט מ' יפרח) מיום 16.1.05 ועל פסק דינו החלקי מיום 18.5.04 (ת"א 176169/02) שבו קיבל בית המשפט תביעה שהגיש המשיב וחייב את המערער לשלם לו סכום של 225,434 ש"ח וכן את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד.

1.         רקע

(א)                המערער (להלן: " הבנק" או " המערער") העמיד בין 26.4.98 ל-28.2.00 למשיב, שהיה איש עסקים, 7 הלוואות בשקלים שהוצמדו למטבע חוץ (להלן: " מט"ח") כאשר 6 מהן הוצמדו לפרנק השוויצרי ואחת לין היפני. כשהגיעה העת לפרוע את ההלוואות עלה שער השקל לעומת שערי המט"ח, כך שהסכום בשקלים של קרן ההלוואות פחת לעומת סכומי הקרן של ההלוואות שהעמיד המערער למשיב.

(ב)                הצדדים נחלקו בשאלה אם הצמדת קרן ההלוואות למט"ח נועדה הן למקרה ששער המט"ח יעלה, הן למקרה ששער המט"ח ירד לעומת השקל (להלן: " הצמדה שלילית"). הבנק טען שלפי הנהוג אצלו ולפי הסכמי ההלוואה שעליהם חתם המשיב, סכומי ההלוואות צמודים לשער המט"ח רק כלפי מעלה, דהיינו, רק אם שער המט"ח יעלה כלפי הדולר. בהסכמי ההלוואות קיימת הוראה מפורשת השוללת את ההצמדה השלילית. המשיב גרס כי הגיע להסכם נפרד עם הבנק באמצעות מנהל הסניף,שבהלוואות האמורות תחול ההצמדה לשני הכיוונים. המשיב תמך את עמדתו במכתב של מנהל הסניף מיום 14.4.98 (נספח 2 למוצגי המערער - להלן: " המכתב") וטען שלנוכח המכתב וההסכמה בעל פה לא טרח לקרוא את הסכמי ההלוואות שעליהם חתם. 

זו לשונו של המכתב בכל הנוגע לענייננו:

" לבקשתך הרינו לאשר בזה כי בחשבונך הנ"ל אושרה מסגרת הלוואות בשקלים ו/או במט"ח ו/או שקל צמוד מט"ח ... במקרה וההלוואות תלקחנה במסלול שקל צמוד מטבע, יתבצעו כל החישובים לפי שער יציג".

(ג)                  למכתב זה קדם מכתב נוסף מיום 27.3.98 שאף בו נאמרו אותם דברים (נספח 1 למוצגי המערער), והמכתב דנן בא להחליפו.

(ד)                במהלך קדמי המשפט בבית משפט קמא, הסכימו בעלי הדין לסכם בכתב בשאלה העוסקת בשיטת ההצמדה למט"ח ולהותיר את השאלות החשבוניות לשלב מאוחר יותר. בעלי הדין הגישו לבית משפט קמא תצהירי עדות ראשית ומסמכים, וסיכמו טענותיהם.

(ה)                כאן המקום לציין שבעלי הדין נחלקו גם בשאלה חשבונאית שנפתרה בפסק הדין הסופי ולא הובאה לפנינו.

2.         פסק הדין נושא הערעור

(א)                בית משפט קמא קיבל את עמדת המשיב וכתוצאה מכך קיבל את התביעה.

(ב)                לאחר שבחן את גרסאותיהם של המשיב ושל מר ריין מטעם הבנק, כפי שעלו מתצהיריהם, מצא בית המשפט שבסופו של דבר השאלה העומדת להכרעתו היא "מהי פרשנותו הנכונה של המכתב", שהרי המכתב הוא הסכם מיוחד שבא להעניק למשיב תנאים מסחריים טובים יותר, והוא גובר על הוראות סותרות שבהסכמים הסטנדרטיים. בית המשפט עמד על ההקלות שהעניק הבנק למשיב במכתב, כגון הפחתות של ריבית ועמלות ביצוע, כמו גם ויתור על עמלת פירעון מוקדם, וציין שלכאורה גם הקלות אלו אינן מתיישבות עם הנוסח הקבוע של הסכמי ההלוואות. מכאן הסיק בית המשפט שהבנק היה מוכן לשנות מהסכמי ההלוואה הסטנדרטיים ולהיטיב עם המשיב גם באופן חישוב ההצמדה למט"ח, כך שההצמדה תחול גם אם יתוסף שער השקל לעומת שער המט"ח. בית המשפט ציין שהבנק הוא שניסח את המכתב ולא כלל בו תנאי המכפיף אותו להוראות הסכמי ההלוואה או למצער להוראות ההצמדה שבהם. בית המשפט עמד גם על תצהירו של מר ריין מטעם הבנק ומצא בו תמיכה לפירוש המכתב בדרך שבו פירשו, ודחה את טענתו של מר ריין שהואיל והסביר למשיב את ההבדלים שבין הלוואה במט"ח לבין הלוואה בשקלים צמודי מט"ח, שמע מיניה שהמשיב הבין שאין במכתב כדי לגבור על הוראות ההצמדה שבהסכמים הסטנדרטיים. בית המשפט דחה גם את טענת המערער שיש ללמוד מהנוהג הבנקאי אצלו ואצל בנקים אחרים, מפני שמדובר בענייננו במקרה ספציפי שיש לדון בו על פי העובדות המיוחדות לו. מטעמים אלו קיבל בית המשפט את עמדת המשיב וקבע שהוראת ההצמדה תחול גם אם במועד פרעון ההלוואה היה סכומה השקלי הצמוד לשער המט"ח נמוך מהסכום השקלי של קרן ההלוואה בעת שניתנה.

3.         הטענות בערעור

הבנק טוען:

(א)                בית משפט קמא, מחד גיסא, לא נתן משקל מספיק לעדותו של מר ריין (ונעיר כי מדובר למעשה בתצהיר עדות ראשית בלבד, שכזכור הסכימו בעלי הדין שלא לחקור את המצהירים), ומאידך גיסא, קיבל את גרסתו של המשיב שהשתית את תביעתו על הבטחה בעל פה שלפי הטענה קיבלה ביטוי במכתב. בקשר לכך לא נתן בית המשפט משקל להסכמי ההלוואה שעליהם חתם המשיב וחזר וחתם.

(ב)                על פי כללי הפרשנות היה על בית המשפט לתת תוקף להסכמי ההלוואה שהם ההסכמים המאוחרים לעומת המכתב שקדם להם ושאין בו אלא "הבנות טרום חוזיות", ולחלופין לפרש את ההסכמים עם המכתב באופן שיתיישבו זה עם זה. כמו כן היה על בית המשפט להתחשב בנוהג הקיים בהצמדת הלוואות שקליות למט"ח.

(ג)                  " בית המשפט קמא התעלם מאומד כוונת הצדדים, ולפחות מאומד דעת מנהל הסניף" (סע' 26.2 לעיקרי הטיעון) שלא התכוון לשנות מהנוסח הקשיח של הסכמי ההלוואה ולחרוג בכך מסמכותו. בית המשפט התעלם גם מטענת הבנק שלאחר מתן ההלוואה הרביעית הסביר הבנק למשיב את עקרונות ההצמדה. עם זאת ציין ב"כ הבנק שאין משמעות כספית לדינא בעניין שלוש ההלוואות האחרונות (עמ' 5 שורות 14-13 לפרוטוקול).

(ד)                עיון בהסכמי ההלוואות ובתוספת "א" שלהם מגלה שההקלות שהוענקו למשיב במכתב הן הקלות סטנדרטיות שתוספת "א" להסכמים מכוונת להם ומאפשרת לקובעם אל תוך ההסכמים, שלא כמו עניין ההצמדה הקבוע בגוף ההסכמים ואינו ניתן לשינוי. גם עיון מדוקדק במכתב אינו מסייע למשיב שכן טענתו אינה עולה ממנו, וניסיונו של המשיב לפרשו לשיטתו מופרך.

(ה)                השאלות שהיו לפני בית משפט היו שאלות שבפרשנות ובית המשפט לא נזקק להכריע במחלוקות שבעובדה לרבות המחלוקת אם קדמה למכתב הסכמה או התחייבות של הבנק. לפיכך ומשלא נשמעו עדים אין לבית משפט קמא עדיפות על ערכאת הערעור.